<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' קידושין</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ומאן דנסיב איתתא מיתבעי לקדושה ברישא וברוכי ברכת אירוסין, מאי מבריך אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו על ידי חופה וקידושין ברוך מקדש ישראל ועד דמקדיש והדר מבריך על העריות טעמה מאי דמיכדי אכתי לא קניא ליה מאי קא מברכינן ואסר לנו את הארוסות אילא ליקדיש ברישא והדך ליבריך, וכי תימא מאי שנא מכל המצות כולן דימבריך עליהן עובר לעשייתן, אמרי הא לטבילה דמיא [פסחים ז' ע"ב] טבילה טעמה מאי טביל והדר מבריך משום דלא חזי גברא הכא נמי עד דמקדיש הא לא קנייא ליה, ולא שנא כי טבלא מיקמי דמקדיש לא שנא בתר דמקדיש, ובתר דמבריך ברכת אירוסין מסר לה כתובתה. ועד דמקדיש ומסר לה לכתובה לא ליבריך ברכת חתנים וברכת חתנים מצוה בעשרה דאמ' רב נהמן אמר לי חונא תאנה מניין לברכת חתנים בעשרה שנ' [רות ד'] ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו.
<h2>דף ח.</h2>
וחתן גופיה מיצטריף לעשרה דאמר רבי יצחק אמ' רבי יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה וחתנים מן המנין, ובין מיקמי הלולא ובין בתר הילולא מבריך שהשמחה במעונו, תניא אידך מברכין ברכת חתנים בבית חתנים כל שבעה אמ' רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות, ברכת חתנים מאי מבריך שהכל ברא לכבודו. ויוצא האדם. ואשר יצר את האדם בצלמו. ושוש תשיש. ושמיח תשמח. ואשר ברא ששון ושמחה. רב אשי איקלע לבי רב כהנא יומא קמא בריך כולהי לימחר אמ' להו אי איכא פנים חדשות מברכינן כלהי ואי לא לא. וכל שבעה אי איכא פנים חדשות מבריך כולהי ואי לא מבריך אשר ברא, משבעה ועד תלתין יומי אי איכא פנים חדשות מבריך אשר ברא ואי לא מבריך שהשמחה במעונו, מיכן ואילך אי אמ' ליה מיחמת הילולא מבריך שהשמחה אי לא אמ' ליה מחמת הילולא לא מבריך, וכי אמ' ליה מיחמת הילולא עד כמה אמ' רב פפי מישמא דראבא עד תרי סר ירחי שתא, ומיעיקרה מיאימת אמ' רב פפא מיכראמו שערי באסינתי.
<h2>דף מג.</h2>
והילכתא הבת נזונת מן האחים ומעשה ידיה לעצמה.
<h2>דף מו:</h2>
וכמא דלא בגרא זאכי לקדושה ומישקל כספה דתנן האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקביל את גטה, והני מילי היכא דלא אינסיב דעד אן ברשותיה קימא אבל אינסיב לא כיון שנישאת אין לאביה בה רשות.
<h2>דף מז:</h2>
ומאן דנסיב איתתא מיחיב בשאירה כסותה וענתה שנ' [שמות כ"א] אם אחרת יקח לו שארה כסותה וענתה לא יגרע, ותנו רבנן שארה אילו מזונותיה וכן הוא אומר [מיכה ג'] ואשר אכלו שאר עמי כסותה כמשמעה, עונתה זו עונה האמורה בתורה, רבי אליעזר אומר שארה זו ענתה וכן הוא אומר [ויקרא י"ח] איש איש אל כל שאר בשרו כסותה כמשמעה ענתה אילו מזונותיה כן הוא אומר [דברים ח'] ויענך וירעיבך, רבי אליעזר בן יעקב אומר שארה וכסותה לפום שארה תן כסותה שלא תתן שלילדה לזקינה ושלזקינה לילדה, כסותה וענתה לפום כסותה תן ענתה שלא יתן לא חדשים בימות [החמה ולא שחקים בימות] הגשמים, תאני רב יוסף שארה שלא ינהיג בה מנהג פרסיים שמשמשין מיטותיהן בלבושיהן, מסיעא ליה לרב חונא דאמ' רב חונא כל האומר אי איפשי אילא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה.
<h2>דף נא.</h2>
וכי מיתזאנא מימקרקעי ולא מימטלטלי בין לימזונות בין לפרנסה מזונות מזונות האשה והבנות פרנסה פרנסת בעל והינו עישור ניכסי.
<h2>דף נב:</h2>
וכד מינסיב לה מיתבעי ליה למיתן לה מידי מן ממוניה כהיכין דלניסבוה, דאמר רבי יוחנן מישום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה תיקנו כתובה לבנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו, והני מילי מדעתיה אבל עשוייה לא.
<h2>דף נז.</h2>
דאמרינן בעלמא אסור לאדם שישהא את אשתו שעה אחת בלא כתבה רבי מאיר היא, ומיהיכא דתנן רבי מאיר אומר כל הפוחית לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה בעילתו בעילת זנות והילכתא כוותיה דאמ' מר אחתיה דראמי בר פפא אינסיבא ליה לרב אויא לסוף אירכס כתובתה, אתא לקמיה דרב יוסף אמ' ליה הכי אמ' רב יהודה אמ' שמואל זו דברי רבי מאיר אבל חכמין אומרין משהא אדם את אשתו שתים ושלוש שנים בלא כתבה, אמ' ליה אביי והא אמ' רב נהמן אמ' שמואל הלכה כרבי מאיר בגזירותיו אי הכי זיל כתוב לה.
<h2>דף נט:</h2>
ואילו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומצעת המטה ועושה בצמר, הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת, שתים אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה, שלוש אינה מצעת המטה, ארבע יושבת בקתדרא, רבי אליעזר אומ' אפילו הכניסה לו מאה שפחה כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זמה, רבן שמעון בן גמליאל אומר המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שעמום. טוחנת סלקא דעתא אימא מטחנת ואי בעית אימא בריחיא דידי, מתניתין דלא כרבי חייה דתאני ר' חייה אין אשה אילא ליופי אין אשה אילא לבנים תאני רבי חייה אין אשה אשה אילא תכשיטיה אשה.
<h2>דף ס.</h2>
בעל אמר לה לאיתתיה אונקיה לבריך והיא אמרא משלימנא ליה למוניקתא מותבינן לה לאיתתא גבי נשי אחרניאתא ומהדרינן ליה לינוקא על הנך נשי כולהי אם ידע לה לאימיה מוכפינן לה דמונקא ליה מפני הסכנה, והני מילי בגו תלתה ירחי אבל לבתר תלתה ירחי ודאי ידע לה לאימיה ולא צריכא בדיקה ומוכפינן לה דמונקא ליה.
ומניקה את בנה, תנו רבנן תינוק יוניק והוליך עד עשרים וארבעה חדש מיכן ואילך כיוניק שקץ דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומר אפילו ארבע חמש שנים, פרש אין מחזירין אתו אמר רב יוסף הלכה כר' יהושע.
<h2>דף ס:</h2>
וכמה מינקותה עשרים וארבע חדש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שניתארסה בו והילכתא מת מותר גמלתו אסור ואפילו נתנה בנה למניקה אסור.
תנו רבנן הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שיש לה כעס מיבעלה או שהיה בעלה זקן, או שהיתה היא חולה או הוא חולה או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה חבוש בבית האיסורים, והמפלת לאחר מיתת בעלה ועקרה וזקינה וקטנה ואילונית ושאינה ראויה לולד כולן צריכות להמתן שלשה חדשים דברי רבי מאיר, ואמ' רב נהמן אמ' שמואל הלכה כר' מאיר בגזירותיו.
<h2>דף סא.</h2>
והילכתא היא אמרא אנא מונקאנא ליה לבראי והוא אמר משלימנא ליה למוניקתא לדידה שמעינן.
<h2>דף סג.</h2>
והיכא דאית ליה בני מינה וניחא ליה למינסב עילוה איתתא אחריתי אית ליה רשותא, דאמ' ראבא נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאיפשר ליה למיקם בסיפוקיהי ואי מעכבא ליה לאו כל כמינה, ואי אמרא ליה גירשן והב לי כתובתאי הויא לה מורדת ותנן [כתובות ס"ג ע"א] המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין.
<h2>דף סד.</h2>
ואי תפסא מידעם מכתובתה לא מפקינן מינה ואי לא תפיסא לא יהבינן לה ומשהנן לה תרי סר ירחי שתא והדר יהבינן לה גיטא והני תרי סר ירחי לית לה מזוני מיבעל, האיי גמרא והידאנא בבית דין הגדול בתרתין מתיבאתא הכין קא פסקין במורדת דאף על גב דתפיסא מידעם מכתובתה קא מפקין ליה מינה ומהדרין ליה לבעל ויהבין לה גיטא לאלתר, והני מילי במאי דכתב לה בעל אבל מאי דאיתיאת היא מן בית אבוהא בין תפיסא ליה [ובין לא תפיסא ליה] כל מידי דאיתיה בעיניה דידה הוא ויהבינן לה היכא דאיתיאת ליה מימקרקעי הדרין לדידה, ואי איכא פירי [ל]הנך מקרקעי כל פירי דתלישין בההוא שעתא דקא יהיב לה גיטא כגון חיטי וחצידן תמרי וגזירין כל דתליש דבעל הוא וכל מידי דמחבר בארעא דאכתי לא תליש אף על גב דלבתר הכין סופיה לאיתלושי כיון דבההיא שעתא דקא יהיב לה גיטא לאו תלוש ניהוא דידה הוא, דתנן [לקמן ע"ט ע"א] רבי שמעון אומר מקום שייפה כוחו בכניסתה הורע כוחו ביציאתה מקום שהורע כוחו בכניסתה ייפה כוחו ביציאתה, פירות התלושין מן הקרקע בכניסתה שלה וביציאתה שלו והמחוברין בקרקע בכניסתה שלו וביציאתה שלה והילכתא כר' שמעון.
<h2>דף סח:</h2>
והיכא דשכיב ושבק ממונא ולא פקיד ואית ליה בני ובנאתא מיתינן בנאתא מיניכסי דשבק וכד מינסבן שקלן עיסור ניכסי, ודוקא הוא דמחייאן בעידנא דאינסבן או בעידנא דבגרן, ואי קא זיני להי אחי דלהי כשהן בוגרות אף על גב דלא מחייאן שקלן עיסור ניכסי מאי טעמא דאמרינן משום כסופא הוא דלא מחייאן, ואי אינסבן ולא מחייאן לית להי עיסור ניכסי דאמרינן אחולי אחילתנין.
והילכתא בת בעישור נכסים בגרה אינה צריכה למחות נשאת אינה צריכה למחות בגרה ונישאת צריכה למחות ואם לא מחתה הפסידה דהיכא דקא מיתזאנא מיניכסי האב אית לה עישור ניכסי עד דבגרה, ואם מחייא מיקמי דתיבגר אף על גב (דלא) [ד]בגרא אית לה עישור ניכסי, ואי קא זיני לה אחה כשהיא בוגרת אף על גב דלא מחייה אית לה עישור ניכסי מאי טעמא דאמרינן מישום כיסופא דלא מחייא, ואי אינסבא ולא מחייא לית לה עישור ניכסי דאמרינן אחולי אחילתנין.
<h2>דף עב.</h2>
ואילו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית, ואיזו היא דת משה מאכלתו שאינו מעוסר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה נודרת ולא מקימת, ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם, אבה שאול אומר המקללת יולדיו בפניו רבי טרפון אומר אף הקולנית, ואיזו היא קולנית כל שהיא מדברת בתוך ביתה ושכיניה שומעין את קולה.
<h2>דף עט:</h2>
והיכא דעיילא ליה בהמה או עבדי וילדה בהמה והנך עבדי ולדות האוו לבעל ובהמה גופה ועבדים גופיהו הדרין לדידה, ואף על גב דפליגי חנניה ורבנן בולדי דעבדי ואמהאתא דתנו רבנן ולד בהמת מלוג לבעל ולד שפחת מלוג לאשה חנניה אומר עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג, הילכתא כחנניה דאמ' ולד שפחת מלוג לבעל האוי דאמ' רב חונא בר חייה אמ' שמואל הלכה כחנניה. והיכא דמיתן הנך אמהאתא ובהמה דעיילת ליה ואיכא ולדות דידהי מוקמינן מן הנך ולדות דידהי חד חד במקום אימיה ויהבינן לה, מימאי מידקא אמרינן בשלאמא חנניה לא חייש למיתה אילא תנא קמא אי חייש למיתה אפילו בהמת מלוג נמי דאשה ניהוי אי לא חייש למיתה אפילו ולד (בהמת) [שפחת] מלוג נמי דבעל ניהוי, ומפרקינן אמ' רב משרשיה לעולם חייש למיתה ושאני ולד בהמת מלוג הינו טעמה דהאוי לבעל דאי נמי מיתא אימיה האיכא עורה ולא קא כליא קרנא, ובחששא הוא דפליגי דמר אמ' חישינן למיתה ומר אמ' לא חישינן למיתה אבל היכא דודאי מיתה בהמה או שפחה ואיכא ולדות מוקמינן מן הנך ולדות דידהי חד חד במקום אימיה ויהבינן לה ושארא שקיל להון בעל, ותנן נמי נפלו עבדים ושפחות זקינים ימכירו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. [רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכר מפני שהן שבח בית אביה], בזקינים הוא דפליגי דלאו בני אולודי נינהו דאי מיתי כליא לה קרנא אבל ילדים דבני אולודי נינהו לדברי הכל לא ימכירו, דכיון דקא מולדי אי נמי מיתי וגרמא לה מילתא למיפק מיבעל מוקמינן מן הנך ולדות דידהי חד חד במקום אימיה ויהבינן לה ושארא האוי לבעל. והיכא דעיילת ליה דהבא וכספא ומאני לבושא וכסויא ומאני תשמישתא כל מידי דאיתיה בעיניה שקלא ליה, ואי איבלו להו הנך מאני או נמי איזדבנו ואיתכלו להו לית לה לאפוקי מבעל, ואי עיילת ליה זוזי ואיתנהו בעיניהו אי נמי קא עבדין בהון עיסקא וידיע דההוא עיסקא מן הנך זוזי דעיילת ליה הוא שקלא ליה לההוא עיסקא כוליה ומאי רואחא דאיכא עילויה שקיל ליה בעל, ואי איתכלו להו כולהו ולא פיש מינהון מידי בההיא שעתא דקא נפקא מתחותיה לית לה לאפוקי מבעל שום מידי, והני מילי היכא דלא כתבינהו עילויה בכתובתה אבל כתבינהו עילויה בכתובתה שויתנהו עילויה צאן ברזל ומשלים יתהון לה מימקרקעי, והני מילי היכא דקא נפקא היא אבל היכא דקא מפיק לה איהו כד אית ליה מקרקעי מגבנן לה כל דכתיב בכתובתה בין דכתב לה הוא בין דאיתיאת מן בית אבוה וקבליה עליה.
<h2>דף פז.</h2>
ואם אמר תישתבע דלא גזלת מידי מן ממונאי לית ליה רשותא לאשבועה כלל, דתנו רבנן אבא שמואל בן אימא מרים אומר בין בלא נדר בין בלא שבועה בין נקי נדר בין נקי שבוע' בין מניכסאי בין מנכסיא אילין בין הוא בין יורשים אין משביעין אותה אבל מה אעשה שאמרו חכמים הבא ליפרע מניכסי יתומים לא יפרע אילא בשבועה, ואמ' רב נהמן אמ' שמואל הלכה כאבא שמואל בן אימא מרים. ותנן [פ"ו ע"א] המושיב את אשתו חנונית או שמינה אפטורפיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה, לא הושיבה חנונית ולא מינה אפטורפיא אינו יכול להשביעה רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה ועל עוסתה. ותנו רבנן הרי שלא פטר את אשתו מן הנדר ומן השבועה עשאה חנונית או שמינה אפטורפיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה לא הושיבה חנונית ולא מינה אפטורפיא אינו יכול להשביעה, רבי אליעזר אומר אפילו לא הושיבה חנונית ולא מינה אפטורפיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה שאין לך אשה שלא נעשית אפטורפיא שעה אחת בחיי בעלה על פילכה ועל עיסתה, ותניא אמרו לו לרבי אליעזר אין אדם דר עם נחש בכפיפה ורבי אליעזר ורבנן ודאי הילכתא כרבנן וקא תאני בסופה [פ"ז ע"ב] רבי שמעון אומר בזמן שתובעת כתובתה יורשים משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשים משביעין אתה, ואמרינן הא דרבי שמעון אהידא קא תאני לה ומדחינן מכולהי ומסקינן [פ"ח ע"ב] אמ' רב פפא הא דרבי שמעון לאפוקי מדרבי אליעזר, ורבנן דרבי שמעון סבר אף על גב דהושיבה חנונית ומינה אפטורפיא בעל כלל לא מאצי משבע לה מדקא אמ' רבי שמעון יורשים משביעין אותה ואין יורשים משביעין אתה, היכא דנפלא לבהדי יורשים הוא דמשבעין לה אבל בעל אף על גב דהושיבה חנונית ומינה אפטורפיא לא מצי משבע לה, ואף על גב דרבנן ורבי שמעון הוו להו יחיד ורבים ואיכא למימר דהילכתא כרבנן, אילא מידקא קימא דר' שמעון כאבא שמואל בן אימא מרים ואמ' רב נהמן אמ' שמואל הילכתא כאבא שמואל בן אימא מרים, ואתא רב פפא נמי דבתרא הוא ותרצה לדר' שמעון דבעל כלל לא מצי משבע לה לאשתו אילא יורשים דיליה לאחר מיתתו, וסתם נמי מתניתין [שבועות מ"ה ע"א] ואילו נישבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפטורפין והאשה נושאה ונותנת בתוך הבית ובן בית אלמא בעל לא מצי למימר לאשתו אישתבע לי דלא גזלת מידי מן ממונאי, ולא אשכחנן שבועה גבי אשה לבעלה אילא פוגמת כתובתה, דתנן הפוגמת כתובתה לא תיפרע אילא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אילא בשבועה מינכסים משעבדים מניכסי יתומים והניפרעת שלא בפניו לא תיפרע אילא בשבועה, הפוגמת כתובתה כאיזה צד היתה כתובתה אלף זוז אמ' לה היתקבלת כתובתך והיא אומרת לא היתקבלתי אילא מנה לא תיפרע אילא בשבועה, עד אחד מעידה שהיא פרועה כאיזה צד אמר לה התקבלת כתובתך והיא אומרת לא היתקבלתי ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אילא בשבועה, מנכסים משעבדים כאיזה צד מכר נכסיו לאחירים והיא ניפרעת מן הלקוחות לא תיפרע אילא בשבועה, מניכסי יתומים כאיזה צד מת והניח נכסיו לפני יתומים והיא ניפרעת מן היתומים לא תיפרע אילא בשבועה, שלא בפניו כאיזה צד הלך לו למדינת הים והיא ניפרעת שלא בפניו לא תיפרע אילא בשבועה, רבי שמעון אומר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה.
<h2>דף פז:</h2>
הפוגמת כתובתה לא תיפרע אילא בשבועה, סבר ראמי בר חמא למימר שבועה דאוריתא כגון דקא טעין לה במאתן וקא מודייא במאה הויא לה מודה מיקצת הטענה וכל המודה מיקצת הטענה ישבע, אמ' ראבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנישבעין שבתורה נישבעין ולא משלמין והא נישבעת ונוטלת ועוד אין נישבעין על כפירת שעבוד קרקעות וכתובה מן מקרקעי היא דגביא, אילא אמ' ראבא מידרבנן מאי טעמא דפרע דייק דמיפרע לא דייק רמו רבנן שבועה עילוה כהיכי דתידוק, וכן בעד אחד מעידה שהיא פרועה סבר ראמי בר חמא למימר שבועה מידאוריתא היא ומותיב ראבא הא תיובתא ומתריץ דשבועה מדרבנן כדי להפיס דעתו שלבעל.
הפוחתת כתובתה כאיזה צד אמ' לה התקבלת כתובתך והיא אלף זוז והיא אומרת לא התקבלתי ואינה אילא מנה הרי זו ניפרעת שלא בשבועה, ומקשינן במאי קא גביא בהאיי שטרא כיון דכתיב בכתובה אלף זוז והיא קא אמרא לית לי אילא מנה שויתה חספא בעלמא, ומתרצינן אמ' ראבא בריה דראבא באומרת אמנה היתה לי ביני לבינו.
<h2>דף פח.</h2>
אילו מאן דיזיף זוזי מיחבריה ושביק ואזיל למדינת הים ואית ליה מקרקעי ונקיטין שטרא עילויה פרע ליה בריה מימקרקעי בלא שבועה, דתנן הנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אילא בישבועה אמר רבי אחא שר הבירה מעשה היה לפני רבי יצחק נפחא באנטיכיא [ואמר] לא שנו אילא כתובת אשה משום חינה אבל בעל חוב לא, וראבא אמ' רב נהמן אפילו בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטיל מעותיו שלחבירו והולך ויושב במדינת הים ונימצא אתה נועל דלת בפני לווין.
<h2>דף צו.</h2>
והיכא דשכיב ושבק ניכסי ארעא ובתי דינא הוא דיתבא איתתיה בביתיה ומיתזאנא מן הנהו ניכסי כמא דניחא לה ונגדא ארמלותא דגברה, כדתנן [לעיל נ"ב, ע"ב] לא כתב לה תהא יתבא בביתי ומיתזאנא מן ניכסאי כל יומי מיגד ארמלותיך בביתי חייב שהוא תנאיי בית דין ועובדי ידה דינא הוא דשקלין להון יתמי וכי מיתזאנא מימקרקעי ולא מימטלטלי, ואי תפס מטלטלי תפסא לה דאמ' ר' אלעזר אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה, והני מילי והוא דתפס מיחיים דבעל אבל תפס לאחר המיתה לאו כל כמינה. וכי קא אמרינן דוקא לימזוני אבל לכתובה אפילו תפסא מיחיים ולא כלום כוליה כי היכין דכתיבא.
אמ' רבי יוחנן מישום רבי יוסי בן זמרה אלמנה שישבה שתים שלוש שנים ולא תבעה איבדה מזונותיה השתא שתים אמרת אבדה שלוש מיבעיא, לא קשיא כן בענייה כן בעשירה ואי בעית אימא כן בצנועה כן בפרוצה, איביי להו מיכן ולהבא אית לה מזוני אי לא מי אמרינן נהי דאחיל למפרע אבל להבא לא אחיל דהא קא תבעא או דלמא כיון דאחיל אחיל, תא שמע דאמ' ראבא לא אמרן אילא למפרע אבל להבא יש לה מזונות.
<h2>דף ק:</h2>
אמ' רב יהודה אמ' שמואל מטלטלין שליתומים שמין אותן ומוכרין אותן לאלתר ורב חיסדא אמא אבימי מוליכין אותם לשוקים, ולא פליגי הא דמקרב שוקא הא דמרחק שוקא. רב כהנא הוה בידיה שיכרא דרב משרשיה בר חקולאיי יתמא, שחייה עד לריגלא אמא אף על גב דהאוי ביה אצא מיתי זוזא חריפא. ראבינא הוה בידיה חמרא דראבינא זאטי יתמא, בר אחתיה הוה ליה לדידיה נמי חמרא הוה קא מסיק ליה לסיכרא, אתא לקמיה דרב אשי אמ' ליה מהו דאישקליה בהדאי, אמ' ליה זיל דלא עדיף מדידך.
[יבמות פ"ה ע"א] תנו רבנן אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין יש להן כתבה ופירות ומזונות ובלאות, ויש לו בה קידושין וצריכא הימנו גט והיא פסולה ובניה פסולין וכופין אותו להוציא, ושניות מדברי סופרים אין להן לא כתבה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, ויש לו קידושין בה וצריכא הימנו גט והיא כשירה ובניה כשירין וכופין אותו להוציא, אמ' רבי שמעון בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן כתובה מפני שהוא כשיר והיא פסולה וכל שהוא כשיר והיא פסולה קנסו אותו בכתובתה, ומפני מה אמרו שניות מדברי סופרים אין להן כתובה מפני שהוא כשר והיא כשרה וכל שהוא כשר והיא כשרה קנסו אותה בכתבתה, רבי אומר הללו דברי תורה הן ואין דברי תורה צריכין חזוק הללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק, דבר אחר הוא מרגילה לערוה וזו היא מרגילתו לעבירה.
<h2>דף קא:</h2>
והילכתא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן כתובה פירות ומזונות ובלאות, ואחד אלמנה ואחד אילונית אם הכיר בהן יש להן כתובה ואם לאו אין להן כתובה ואילא אילונית מאי טעמא שבקה ולא תניה בהדיהי שיורי שיירה, והילכתא כרב יהודה דאמ' אחד זו ואחד זו הכיר בה יש לה כתבה ואם לאו אין לה כתבה.
